למה הכנה רגשית ברילוקיישן חשובה יותר מארגון המכולה?

"רשימת הטיסות? יש. חברת הובלה? סגרנו. בית ספר לילדים? נרשמו.

הכנה רגשית למעבר? אה... על זה לא חשבנו."

זהו המשפט שאני שומעת שוב ושוב בקליניקה שלי, מאנשים שהשקיעו אלפי שעות בלוגיסטיקה של המעבר לחו"ל, אך לא הקדישו אפילו שעה אחת להכנה הרגשית לפני הרילוקיישן שלהם. דניאל, מהנדס שעבר לשוודיה, שיתף: "ארגנתי את המעבר כמו מבצע צבאי. אבל אף אחד לא אמר לי להתכונן לתחושה הזו של להיות זר, לזה שהילדים יבכו כל לילה. את הנפש - את זה שכחנו לארוז."

מיכל, מטופלת נוספת שלי שעברה לגרמניה, אמרה: "אני מסתכלת דרך חלון הדירה החדשה. הנוף אמור להיות יפהפה, אבל כל מה שאני רואה הוא זרות. התכוננו לכל דבר אפשרי - מצאנו דירה, בית ספר. אבל לא התכוננו לתחושת הריקנות הזו, לבדידות, לאובדן הזהות."

המילים האלה, שנאמרו בדמעות בפגישה הראשונה שלי עם מיכל, מהדהדות את התחושות של רבים מאיתנו שחוו רילוקיישן. הן מבטאות את מה שהסטטיסטיקות והמחקרים אינם מצליחים לתפוס - את הכאב העמוק, הבלבול והחרדה שמלווים את המעבר לארץ זרה.

רילוקיישן אינו סתם עוד מעבר דירה. זו קפיצה אל תוך הלא נודע שבה אתה מאבד הכל בבת אחת – הזהות המקצועית שבנית במשך שנים נמחקת, הילדים מתחננים לחזור לחברים שלהם, ואפילו המטלה הפשוטה של קניית לחם בסופרמרקט הופכת למבחן של אומץ וסבלנות.

"מתי זה יהיה קל יותר?" הם שואלים. "האם אי פעם ארגיש שייכות כאן?" "האם עשינו טעות איומה?"

מה המחקרים מספרים על הכנה רגשית לרילוקיישן – ומה הם שוכחים לספר

"בהתחלה תחושת הכל חדש ומרגש, אחר כך הכל נראה רע ומדכא, ואז, יום אחד, פתאום מרגישים שוב בבית" - כך תיארה לי רותי, מטופלת שעברה לספרד, את התהליך שעברה. מה שרותי לא ידעה הוא שהיא תיארה בדיוק את מה שחוקרים מכנים "עקומת ההסתגלות התרבותית".

החוקר קאלין אוברג היה הראשון שזיהה את התופעה הזו וקרא לה "הלם תרבות". הוא הבחין שכמעט כל מי שעובר לתרבות חדשה חווה ארבעה שלבים: הראשון הוא "שלב הירח הדבש" - התלהבות ילדית כמעט מכל דבר חדש. הסופרמרקט השונה? מקסים! השפה הזרה? מלהיבה! אפילו רמזורים אחרים מעוררים התפעלות.

אבל בדיוק כמו בזוגיות אמיתית, גם ירח הדבש הזה נגמר. ואז מגיע "שלב המשבר" - פתאום הכל מעצבן. הלחם לא טעים כמו בבית, אנשים לא מחייכים מספיק (או מחייכים יותר מדי), והגעגוע לקפה במקום המוכר בשכונה הישנה הופך לכאב פיזי כמעט.

"הייתי בטוחה שאני היחידה שמרגישה ככה" סיפרה לי טלי, שעברה לארה"ב עם שלושת ילדיה. "חשבתי שיש לי דיכאון קליני, או שפשוט עשיתי טעות נוראית." ההקלה על פניה כשסיפרתי לה שמה שהיא חווה הוא תגובה נורמלית לחלוטין, הייתה מרגשת. "אז זה לא אני. זה התהליך" היא אמרה בדמעות.

מחקר של וורד, בוצ'נר ופרניס שפורסם ב-Journal of Cross-Cultural Psychology גילה שרוב האנשים עוברים גם דרך "שלב ההתאוששות" ולבסוף מגיעים ל"שלב ההסתגלות". בשלב האחרון, אנשים מצליחים לבנות זהות מורכבת שמשלבת את התרבות החדשה עם הישנה ומרגישים בבית בסביבתם החדשה.

אבל המחקרים לא מספרים על התחושות הקטנות, היומיומיות. כמו הפעם הראשונה שאתה מצליח להתבדח בשפה החדשה. או הרגע שבו את מבינה שחשבת על המקום החדש כ"בית" מבלי להרגיש אשמה. אלה הרגעים הקטנים שמסמנים את ההחלמה האמיתית.

מחקרים מראים גם כי הגורמים שמנבאים הצלחה בתהליך ההסתגלות כוללים גמישות מחשבתית, יכולת ליצור קשרים, תמיכה משפחתית (גם מרחוק) והכנה נפשית לפני המעבר. ובדיוק בנקודה האחרונה הזו, אני רואה בקליניקה שלי את ההבדל הגדול ביותר. אנשים שהתכוננו גם רגשית ולא רק טכנית למעבר, חווים את המשבר בעוצמה נמוכה יותר ולפרק זמן קצר יותר.

כפי שאני מפרטת במאמרי "הכנה נפשית לרילוקיישן - איך להתכונן נכון למעבר", להבין מראש את התהליך הצפוי ולהצטייד בכלים רגשיים להתמודדות איתו הוא כמו לקחת מפה לדרך לא מוכרת. אפשר להגיע ליעד גם בלי מפה, אבל הדרך תהיה ארוכה ומעייפת הרבה יותר.

שלט ניאון של המילה "Change" (שינוי) מואר בצבעי כתום ואדום על רקע כהה — לשינוי יש כוח רב ברילוקיישן - עם הכנה רגשית נכונה, הוא יכול להפוך מאיום להזדמנות

קריירה ומעמד מקצועי: להתחיל הכל מחדש

אחד האתגרים המשמעותיים ביותר ברילוקיישן הוא אובדן המעמד המקצועי והצורך להוכיח את עצמך מחדש בשוק עבודה זר. בארץ המוצא, שמך הולך לפניך. במקום החדש, אתה לא יותר מאשר קורות חיים אנונימיים בערימה.

לינה, מהנדסת תוכנה בת 35, הגיעה לפגישה בקליניקה שלי כשהיא נראית מותשת. "הייתי מנהלת צוות של 12 אנשים" היא סיפרה, עיניה אדומות מבכי. "כולם הכירו אותי, ידעו מה השווי שלי. פה אני סתם עוד קורות חיים בערימה. כבר חודשיים אני מחפשת עבודה וגם כשאני מגיעה לראיונות, אני מרגישה שהם לא באמת מבינים את הניסיון שלי. כאילו כל מה שבניתי בעשר השנים האחרונות נמחק."

בתהליך הטיפולי עם לינה, עבדנו על תחושת הערך העצמי שלה שנפגעה כתוצאה ממה שחוקרים מכנים "אבדן הון חברתי ומקצועי" (Loss of Social and Professional Capital). מחקר של באומן וגונסר (2016) שפורסם ב-Journal of International Migration and Integration מצא כי אנשי מקצוע מהגרים חווים ירידה משמעותית בסטטוס התעסוקתי שלהם לאחר ההגירה וכי יכולות הניידות המקצועית נפגעות עקב מחסומי שפה, חוסר הכרה בתעודות ובניסיון ואובדן רשתות מקצועיות.

כאשר אני פוגשת נשים וגברים שעוברים את שלב הרילוקיישן, הדבר הראשון שאני עושה הוא לעזור להם להתחבר מחדש לכוחות הפנימיים שלהם. באמצעות טיפול רגשי, אני מסייעת להם לזהות את החוזקות והערכים שלהם ולהתמקד באמונה הפנימית שברשותם את היכולת להצליח. החיבור הזה לכוחות הפנימיים ולתחושת הערך העצמי, יחד עם עבודה על חיזוק הביטחון, מאפשר להוריד את כל העכבות הרגשיות שמונעות מאיתנו להיות הגרסה הכי טובה של עצמנו.

במאמרי "איך טיפול רגשי יכול לעזור בחיפוש עבודה ברילוקיישן?", אני מתארת בהרחבה את הקשר העמוק בין מצבנו הרגשי לבין היכולת לבנות קריירה חדשה. כשאנחנו שבורים מבפנים, קשה לנו להקרין ביטחון בראיון עבודה. כשאנחנו מרגישים חסרי ערך, קשה לנו לדרוש את השכר שמגיע לנו וכשאנחנו בודדים, קשה לנו לבנות את רשת הקשרים החיונית להשתלבות מקצועית במקום חדש.

"לקח לי שנה" סיפרה לי לינה בסוף תהליך הטיפול. "שנה של עליות וירידות, וימים שרציתי פשוט לארוז הכל ולחזור. אבל היום אני במקום טוב יותר ממה שהייתי בארץ. הבוס שלי אמר לי אתמול שהוא לא מבין איך הסתדרו בלעדיי." החיוך שלה כשאמרה את זה היה שווה את כל הדרך.

עבור חלק מהמקצועות, כמו רפואה, משפטים או הוראה, האתגר קשה במיוחד בשל דרישות רישוי מקומיות. למקצועות אחרים, כמו הייטק, הדרך עשויה להיות קלה יותר טכנית, אך עדיין רצופה באתגרים תרבותיים וחברתיים. בכל מקרה, המפתח להצלחה נעוץ בהבנה שהתהליך הוא מרתון ולא ספרינט, ושלחלק הרגשי יש תפקיד מכריע בו.

קראו את המאמר שלי 10 מקצועות מבוקשים בחו"ל לשנת 2025: עבודה מהבית גם ברילוקיישן שיתן לכם השראה לחיפוש עבודה גם ברילוקיישן.

מבט מלמעלה על שולחן עבודה עם מחשבים ניידים, טלפונים, כוסות קפה ואוזניות, כשידיים של אנשים עובדים סביבו. — ברילוקיישן הקריירה לא נגמרת – היא מתחילה מסע אחר

הילדים כמהגרים: אתגרים ייחודיים

כשמדברים על רילוקיישן משפחתי, לעתים קרובות הילדים הם אלה שמשלמים את המחיר הרגשי הכבד ביותר. הם לא השתתפו בהחלטה לעבור, אך נדרשים להתמודד עם שינויים דרמטיים בכל היבט של חייהם - שפה, חברים, מסגרת חינוכית ולעתים קרובות גם זהות תרבותית.

דנה, אם לשני ילדים בני 8 ו-11, ישבה מולי בקליניקה, מנגבת את דמעותיה ללא הרף. "יובל, הבן הגדול שלי, ממש סובל" היא סיפרה בקול שבור. "הוא לא מצליח למצוא חברים בבית הספר החדש והלילות הפכו לסיוט של בכי וגעגועים. אתמול הוא התפרץ עליי וצעק 'למה הרסתם לי את החיים?'. הקטן דווקא מסתדר, אבל יובל... אני לא יודעת אם עשינו טעות".

סיפורה של דנה אינו יוצא דופן. מחקרים מצביעים על כך שילדים בגיל ההתבגרות המוקדם (גילאי 10-14) חווים את הקשיים הגדולים ביותר בהסתגלות לרילוקיישן, בדיוק בגלל החשיבות העצומה של קשרים חברתיים בגילאים אלה. בעוד שילדים צעירים יותר

(מתחת לגיל 10) וגם מתבגרים מאוחרים יותר מגלים גמישות רבה יותר.

מחקר של פולוק וואן רקן (2015) שפורסם ב-International Journal of Intercultural Relations בחן את ההשפעות הפסיכולוגיות של רילוקיישן על ילדים ומצא כי התמיכה המשפחתית, הכנה מוקדמת והקניית מיומנויות חברתיות הן המנבא החזק ביותר להסתגלות מוצלחת.

במסגרת הטיפול לדנה ב טיפול לאמהות ברילוקיישן שאני מציעה, אני עוסקת בהרחבה באתגר הכפול שחוות אימהות בתהליך זה - להתמודד עם השינוי האישי שלהן בזמן שהן מהוות עוגן רגשי לילדיהן.

שלושה ילדים יושבים צמודים ומחייכים, מחובקים זה עם זה. אווירה של קרבה, תמימות וחברות. — מאחורי החיוך – געגועים שלא נאמרים

מזג אוויר וסביבה פיזית: ההשפעה הסמויה על הרווחה הנפשית

כשחושבים על אתגרי הרילוקיישן, נוטים להתמקד בהיבטים החברתיים, תרבותיים ומקצועיים. אך אחד הגורמים המשמעותיים ביותר, שלעתים קרובות מתגלה רק לאחר המעבר, הוא ההשפעה העמוקה של שינויי אקלים ומרחב פיזי על בריאותנו הנפשית.

מחקר שפורסם ב-International Journal of Biometeorology על ידי לאופה וקולגות (2018) בחן את הקשר בין שינויי אקלים ובריאות נפשית בקרב מהגרים. הממצאים הראו קשר משמעותי בין מעבר לאקלים שונה באופן קיצוני (במיוחד ממדינות חמות למדינות קרות עם חורפים ארוכים) לבין עלייה בתסמיני דיכאון וחרדה.

אחד המקרים המרתקים בקליניקה שלי היה של משפחה שעברה מאזור מדברי חם לעיר צפונית באירופה עם חורף ארוך וקר. האם, שרית, הגיעה לטיפול במצב של אפתיה עמוקה. "אני לא מצליחה לקום בבוקר" היא תיארה, עיניה נעוצות בחלל הריק. "החושך והקור משתקים אותי. בחיים לא סבלתי מדיכאון, אבל עכשיו אני מרגישה שאני נמצאת במנהרה חשוכה. אני אוהבת את העבודה החדשה שלי, אבל בחורף אני פשוט מתפרקת."

בעבודתי עם שרית, פיתחנו אסטרטגיות מותאמות אישית הכוללות שימוש במנורת SAD (Seasonal Affective Disorder) לטיפול בתסמיני דיכאון עונתי, תוספי ויטמין D ופעילות גופנית מכוונת בשעות האור המעטות. בנוסף, עבדנו על שילוב חופשות קצרות למדינות שטופות שמש בלב החורף, כ"נקודות אור" להיאחז בהן במהלך התקופה הקשה.

לאחר מספר פגישות, חל שיפור משמעותי במצבה. "אני עדיין לא מאוהבת בחורף" חייכה, "אבל למדתי לחיות איתו. זה כבר לא שולט בי."

כשלבדידות יש מבטא זר

"געגוע הוא כאב שאין לו מילים" אמרה לי פעם מטופלת. ואכן, קשה למצוא מילים שיתארו את תחושת הבדידות והזרות שמלווה רילוקיישן. תחושת השייכות היא צורך אנושי בסיסי, והיעדרה מהווה אחד האתגרים העמוקים ביותר שמהגרים מתמודדים עמם.

מחקר של בסדור ושות' (2018) שפורסם ב-International Journal of Intercultural Relations בחן תחושות בדידות בקרב מהגרים והראה כי רוב המשתתפים דיווחו על תחושות בדידות משמעותיות בשנה הראשונה לאחר המעבר. המחקר גם זיהה כי בדידות זו אינה רק תוצאה של היעדר אינטראקציות חברתיות, אלא גם של היעדר קשרים משמעותיים ותחושת זרות תרבותית.

במאמרי "וינה, התחלה חדשה וקשיי הסתגלות ברילוקיישן: סיפורם של יוני ורינת, זוג ישראלי", אני מתארת את הניסיון של זוג ישראלי המתמודד עם אתגרי בדידות וזרות. המעבר לוינה התגלה כקשה יותר מהצפוי עבורם. תחושת הבדידות הופיעה מיד, ומציאת חברים חדשים התבררה כמשימה לא פשוטה. התרבות האוסטרית השמרנית הרגישה זרה ומרוחקת.

יד של אדם נוגעת בזכוכית חלון רטובה מגשם, מבט מלנכולי החוצה – מסמלת געגוע, בדידות ותחושת זרות. — לבד זה קשה. לבד במקום זר – זה שקט שצורח

מבט אל העתיד: ממשבר לצמיחה

למרות האתגרים הרבים, המחקר מראה כי רוב האנשים שעוברים רילוקיישן חווים בטווח הארוך - תהליך של צמיחה. מחקר אורך של פן ובארי (2016) שפורסם ב-Journal of Cross-Cultural Psychology, שעקב אחר משפחות לאורך חמש שנים לאחר רילוקיישן, מצא כי מרבית המשתתפים דיווחו בסוף התקופה על התפתחות אישית ומשפחתית משמעותית, למרות הקשיים בתחילת הדרך.

בקליניקה שלי, אני רואה שוב ושוב כיצד המשבר הופך להזדמנות. ליאת, שליוויתי אותה במשך שנתיים לאחר המעבר שלה, סיכמה: "אם היית שואלת אותי לפני שנה, הייתי אומרת שזו הייתה טעות נוראית. היום אני יכולה להגיד שהמעבר הזה הוציא ממני כוחות שלא ידעתי שיש לי. למדתי שפה חדשה, בניתי קריירה מאפס וגיליתי עד כמה אני חזקה. הגעגועים לא נעלמים, אבל הם כבר לא כואבים כמו פעם. יש לי עכשיו שני בתים בלב."

שאלות להרהור: האם הגיע הזמן לקבל תמיכה?

לפני שנפרד, הנה שלוש שאלות שאני מזמינה אותך לשאול את עצמך בכנות:

האם אתם מרגישים לבד, גם כשאתם מוקפים באנשים?

האם אתם מתגעגעים לעצמכם של פעם – ולא יודעים איך לחזור לשם?

האם יש רגעים שאתם שואלים בשקט: אולי עשינו טעות?

אם עניתם "כן" על אחת או יותר מהשאלות – זה סימן. לא לבעיה בכם, אלא לצורך

אם עניתם "כן" על אחת או יותר מהשאלות – זה סימן. לא לבעיה בכם, אלא לצורך עמוק בתמיכה. זו לא סתם תקופת הסתגלות – זו קריאה מהגוף ומהלב שמבקשים שתשימו לב.

זו לא חולשה. זו חוכמה. לדעת מתי לעצור, לבקש עזרה – ולבחור בעצמכם מחדש.

רילוקיישן הוא מסע שיכול להיות מפחיד, בודד, ולפעמים גם מייאש. אבל למדתי משהו מכל האנשים האמיצים שפגשתי בקליניקה שלי בטיפול רגשי, זוגי או טיפול ברילוקיישן:

אף אחד לא צריך לעבור את זה לבד.

אם אתם בעיצומו של תהליך רילוקיישן, זכרו: הכנה רגשית לרילוקיישן היא לא מותרות - היא הבסיס לשייכות, איזון נפשי וחיים טובים באמת במקום החדש

הטיפול שאני מציעה, אונליין או בקליניקה – הוא מרחב בטוח שבו מותר לכם פשוט להיות. מותר לשאול: "למה עשינו את זה בכלל?" מותר להתגעגע בלי להתנצל. מותר לכעוס על המקום החדש, ומותר גם להתחיל לאהוב אותו – בלי להרגיש אשמה.

כאן לא צריך להסביר, לא להחזיק חזק, ולא להעמיד פנים. כאן מותר הכל.

איך הטיפול עובד בדיוק?

אנחנו נפגשים פעם בשבוע, לשעה של מרחב בטוח רק בשבילך. מדברים על הקשיים, על הפחדים, על הגעגועים. ומקבלים כלים מעשיים להתמודדות עם:

הבדידות שלפעמים כל כך חזקה שקשה לנשום
הלחץ להוכיח את עצמך מקצועית שוב מהתחלה
הדאגה לילדים שמתמודדים עם עולם חדש
המתח בזוגיות שנבנתה במקום אחד ועכשיו מנסה לשרוד במקום אחר
הכאב של לראות את עצמך משתנה, לפעמים לא בדרכים שציפית להן

"לקחתי לעצמי שנה של סבל לפני שפניתי לעזרה" אמרה לי פעם מטופלת. "זו הייתה השנה הכי בודדה בחיים שלי. אם רק הייתי יודעת כמה מהר אפשר להרגיש שוב שייכת, הייתי באה אלייך כבר בהתחלה..."

אני כאן בשבילכם. שלחו לי הודעה בוואטסאפ ♥

הטעות הקריטית ברילוקיישן: למה הכנה רגשית חשובה יותר מארגון המכולה?